ליוסי ואודי שלום,

אתמול צפיתי במחזה "סיפור גן החיות" יחד עם עוד חברי יובלים, שבוצע על ידכם בצורה מעוררת השראה ומחשבה. המחזה מספר על מפגש בין פיטר – בורגני / יאפי כל אמריקאי המנהל הוצאה לאור ובין ג'רי - צעיר תימהוני ובודד.  המפגש מתרחש על ספסל בסנטרל פארק, ומתפתח באופן מרתק אל סופו הבלתי נמנע. המחזה בנוי כמעין דיאלוג בין השניים, אך למעשה זהו מונולוג ארוך בן שעה בו מספר ג'רי (אודי נח), לפיטר (יוסי קראוס המשחק בכישרון רב וכמעט ללא מילים), את סיפור חייו ואת הקורות עימו. המחזה מדבר בעצם על מפגש לכאורה אקראי בין שני עולמות שונים ובוחן באופן מעורר מחשבה את ה"מרחק" בין עולמות אלו, ואת התוצאות המפתיעות אליהן הוא מגיע בסופו. לכל אורך המחזה מרחפת השאלה הסמויה מעל ראשי הצופים ומעל ראשו של פיטר  - מדוע בעצם הוא נשאר לשבת על הספסל ומקשיב לסיפורו של ג'רי – ספק תימהוני, ספק מאיים. לי לפחות הזכירו המחזה והתגלגלותם של האירועים את ספרו המצוין "מוסיקת המקרה" של פול אוסטר, שגם בו מתרחשים האירועים כאילו מכוח עצמם ומובילים אל סוף טרגי ובלתי נמנע. בסופו של דבר מתרחשת במחזה מעין טרגדיה מודרנית הנעה בין שני כוחות הבחירה והגורל, והשאלה שכל צופה צריך לשאול את עצמו, מהו משקלו של כל גורם בחייו.

תודה על ערב מרתק ומעורר מחשבה.

(יאיר אביגדור, יובלים)

~ 

ליוסי ואודי שלום,

ביום חמישי, 1 בנובמבר 2012, העליתם בפנינו בטל אל את ההצגה "סיפור גן חיות". אנו רוצים להודות לכם על ערב קסום זה ועל החוויה המיוחדת שחווינו איתכם. בחכמה וברגישות הצלחתם לשזור מארג של חיים שלמים, שאותם הבאתם בתמציתיות לרמת ביצוע משכנעת ואמינה.

קרבתו הפיסית של הקהל תרמה אף היא לאווירה המחשמלת. הקהל הביט בהשתאות ובדממה בשני השחקנים המביאים את העולם הדק של הנסתר והגלוי.

הסוף הדרמתי של ההצגה השאיר טעם של עוד, ולטעם הזה ניתן מענה בדיאלוג שהתקיים לאחר ההצגה. בתבונה עניתם על שאלות הקהל ועוררתם אותו לחשיבה. בסיום הערב נותרנו עם שאלות, תהיות לגבי המר והמתוק, העיקר והטפל, מהות החיים, קיומם וחשיבותם.

תודה לכם.

(וועדת תרבות, טל אל)

~ 

לא בכל יום מזדמן לקהל הרחב להיות שותפים לחוויית תיאטרון ייחודית ואיכותית. נפקא מינה, תא תיאטרון זעיר, יוסי קראוס ואודי נוח תושבי משגב, (עיסוקם העיקרי ופרנסתם בתחום  היי-טק), "מורעלי במה" לחלוטין, ושאין לטעות באדרנלין אשר מזין אותם בזמן הופעתם, מצליחים באמצעים פשוטים "להחזיק קהל" כשעה, קשוב לדיאלוג מורכב בין שני אנשים הנפגשים ב"מקרה" על ספסל בגן ציבורי.

זהו תיאטרון נטו איכותי, עשוי היטב ברמה מקצועית, חף מפירוטכניקה מיותרת, מאתגר את הקהל לחשיבה, מחייב השקעת קשב ומעקב אחר הטקסט. לאט לאט קורם עור וגידים תרחיש, אשר מגיע לקליימקס בלתי צפוי, המשאיר את הצופה מאולץ לאינטרוספקציה. נראה שכל אדם חווה בחייו סיטואציות הנוגעות בשולי הטקסט המוגש, וזה כמובן מסביר יותר מכל את ההשתתפות הערה של הקהל בתום ההצגה, ברב השיח שהתקיים. למרות שהמחזה נכתב לפני עשרות שנים עדיין עקרונותיו האוניברסאליים האנושיים, רלוונטיים גם בזמנים אלה ממש.

נראה שגם עבור השחקנים הרב שיח משמש כמכשיר אפקטיבי ביותר לקבלת פידבק שתרומתו למיטוב המופעים העתידיים אינו מוטל בספק.

"סיפור גן החיות", תיאטרון נפקא מינה- מומלץ ביותר, להזמין ולצפות בכיף בחבורה קטנה ואינטימית, להגיע ב"מוד" נפשי הערוך לטקסט מורכב, ותוך כדי כך גם לעודד ולהעצים פעילות תרבותית "משלנו" בקרב תושבי משגב.

(דר' בן-צרויה יצחק, קבוצת 50+, לבון)

~ 

כל הכבוד על המקצועיות והרצינות בה הוגשה ההצגה. ניכרת ההשקעה בהכנה. שניכם שחקנים מאוד מוכשרים והצלחתם להעביר לקהל את המסר המאוד מיוחד של המחזאי. תודה שאיפשרתם לנו לחוות את החוויה המיוחדת. מחכים להצגה הבאה.

(זהר חזן, חוג בית "מועדון אין-שם")

~ 

ביום שישי ה-5 באוגוסט 2011 הועלתה במועדון בקורנית ההצגה "סיפורי גן חיות" פרי עטו של אדוארד אלבי, בבימוייה של ענת קרטיס מקורנית ובכיכובם של אודי נח מאבטליון ויוסי קראוס ממנוף, מבית היוצר של תא התיאטרון "נפקא מינה".

ההצגה נסבה אודות שני אנשים זרים שנפגשים באופן אקראי בפארק והדינאמיקה שנוצרת בין השניים.

צפינו בקשב רב ובהנאה מרובה בעלילה המתפתחת שהוצגה בכישרון רב על ידי שני המשתתפים עד סיומה המפתיע והבלתי צפוי. על המתח ששרר בעת המופע תעיד הדממה ששררה במהלך ההצגה ועל ההנאה המרובה יעידו מחיאות הכפיים הממושכות שזכו להם שני השחקנים והבמאית. גם לאחר תום ההצגה הצופים המשיכו לשבת במקומם כמסרבים ללכת וכמצפים לעוד.

יש לציין שהמשחק אינו מקצועם של אודי ויוסי אך ההצגה הועלתה במקצועיות ובמיומנות גבוהה ומשכנעת ולמרות התפאורה המינימליסטית הרי שהתחושה הייתה כאילו אנחנו נמצאים בתיאטרון ובתוך פארק.

אנו ממליצים בחום ובאהבה על ההצגה בשל איכותה וגם כי "הם משלנו" !

(ועדת תרבות, קורנית)

~ 

ברצוננו להודות לכם על החויה היחודית והמהנה. למרות הערב העמוס בטלויזיה משחק כדורגל וגמר האח הגדול היתה נוכחות של קהל שוחר תיאטרון אשר נהנה מההצגה. נחשפנו לחוית תיאטרון מהנה ומיוחדת אשר הוצגה לפנינו על ידי שני שחקנים מעולים מתיאטרון "נפקא מינה". אודי נח ויוסי קראוס הראו לנו שגם מול תפאורה מינורית בצירוף קהל קטן ואיכותי אשר הפך מיד לחלק בלתי נפרד מהמחזה, הפגישה המיקרית על הספסל בפארק והשחקנים גוררים את הצופה עימם וחושפים בפנינו את נבכי נשמתם של הדמויות וגרמו לנו להנאה וריגוש במישחקם הסוחף.

(פרץ טסטה, יו"ר קתדרה, כפר ורדים)

~ 

התרשמתי עמוקות הן מיכולת המשחק המדהימה וכן ההשקעה בטקסטים. ההצגה היתה מהנה וגם השיח לאחר ההצגה היה מעניין – מומלץ.

(ועדת תרבות, קיבוץ יסעור)

~ 

לצד היתרונות הגדולים, למגורים בישוב קטן בפריפריה ישנם חסרונות שעיקרם- זמינות נמוכה של שירותים ומשאבים בתחומים שונים, בינהם תרבות. אולם לעיתים, דווקא הפריפריה מזמנת חוויות תרבותיות מרעננות ומשמעותיות אשר הגרים בערים הגדולות פחות נחשפים אליהם.

תיאטרון "נפקא מינה" הוא דוגמא מצוינת לאיכות פריפריאלית ייחודית זו.

צפיתי בהצגת בכורה של המחזה "גן החיות" שהועלתה בישובי. מהרגע הראשון ולכל אורך המחזה התאפיינה ההצגה בשילוב מרתק של מינימליזם לצד מקסימליזם.

מחד, עיצוב התפאורה, מיעוט השחקנים, מיעוט האביזרים, הקשר הבלתי אמצעי בין השחקנים לקהל, ללא במה או כל הפרדה אחרת- כל אלו היו מינימליזם בהתגלמותו. מאידך, עושר ההבעה, האיכות המקצועית חסרת הפשרות, הרבדים האנושיים הרבים שנחשפו במהלך ההצגה, העוצמות הרגשיות אשר סייעו לשני השחקנים המוכשרים- אודי נח ויוסי קראוס ליצור דמויות משכנעות וסוחפות, תנועת השחקנים לאורך ההצגה והאופן בו היא שירתה את ההצגה והמסר- מקסימליזם.

הצופה בהצגה "סיפור גן החיות" בביצוע תיאטרון נפקא מינה, זוכה ליהנות מכל העולמות:

הבחירה האמיצה במחזה של אדוארד אולבי, מאפשרת לצופה נקודת מבט לא שגרתית על נושאים רלוונטיים בינהם: בורגנות המתקיימת לצד שוליים של החברה, בחירה חופשית אל מול גורל, סבל ואושר אנושי, גדולת וקטנות הרוח האנושית.

המשחק והבימוי הינם מקצועיים לעילא ולעילא ויחד עם זאת, זוכה הצופה ליהנות מהיתרונות של תיאטרון לא ממוסד: ניכר כי השחקנים, אשר משחק אינו עיסוקם המרכזי אינם עושים זאת לצורכי רווח או לשם שמיים , אלא פשוט מתוך הנאה טהורה ושלמה מתיאטרון- הנאה אותה חולקים עמם הצופים.

המנעד הרגשי, סוחף את הצופה לרגעים של חיוך לצד רגעים בהם ניתן להרגיש היטב את הקרביים מתכווצים מעוצמת החבטה.

כל זאת- קרוב לבית, בעלות מינימאלית ובאווירה יישובית אינטימית.

אם ההצגה הגיעה אל מפתנכם, אל תפספסו את ההזדמנות. רוצו.

(טל רטנר, ועדת תרבות, מנוף)